פגישה עיוורת? "זה לא בשבילי"

| 29 בינואר 2012 | אין תגובות

שרית בת שלושים ושבע ועדיין אומרת: " פגישה עיוורת – זה לא בשבילי". היא מאוד רוצה זוגיות וילדים אבל שוללת על הסף גברים שלא ראתה מעולם. היא טוענת: "זה בניגוד לחוקי הטבע", ומחכה לנסיך הפרטי שלה. לא אכפת לה אם יבוא רכוב על סוס לבן, ובלבד שיהיה חכם, עשיר ויפה. היא יודעת שהיא מגזימה, אבל היא לא יכולה אחרת, פגישות בליינד דייט לא באות אצלה בחשבון…

קוראים לי שרית. אני בת שלושים ושבע ואני עדיין רווקה. כן, כן. השעון הביולוגי שלי מתקתק כבר כמה שנים ועוד מעט התקתוק יתחיל להיות יותר איטי, אני לא נהיית יפה ומתוחה ושוק הבשר הגברי מתדלדל מרגע לרגע. ואם זאת, ואף על פי כן אני לא מוכנה לפגישות עיוורות. לא דרך חברים, דודים או שדכנים מהוללים. ודאי עיניכם נפקחות עכשיו לרווחה, אתם קוראים לי "לא מודעת", "שמרנית" ועוד אי אילו כינויים לא מחמיאים, אבל אני לא נעלבת. זו התחושה שלי וככה אני רואה את החיים שלי. זה נראה לי לא טבעי להיפגש עם מישהו שמעולם לא ראיתי את הפנים שלו, את תנועות הגוף שלו והתרשמתי ממנו במציאות.

אני חיה לי מיום ליום, מפזרת את ימי ברוח…

אני לבד כבר כמעט שנתיים, היו לי לא מעט מערכות יחסים בחיים ועם אחד מהגברים בחיי כמעט והתחתנתי, אבל ברגע האחרון הוא ביטל הכל, כנראה שלא באמת התאמנו. אני מכורה לאהבה, ואוהבת להיות במערכות יחסים אבל לא מצליחה למצוא את האחד. שלא תבינו לא נכון, אני יוצאת עם המון גברים שמסדרים לי, אבל השדכנים שלי תמיד יודעים שאי אפשר לתת את הטלפון שלי ואזרום. הם צריכים לארגן מפגש יזום עם עוד אנשים, ואז אני מגיעה. רואה את השידוך, מדברת איתו ובודקת אם מתאים לי להמשיך. אני גם מכירה גברים בכל מיני מועדונים שאני יוצאת אליהם, ולעיתים מופיע גבר חדש שמקום העבודה שלי שמוצא חן בעיני. זה נכון שההזדמנויות אכן זעומות אבל לפעמים מתמזל מזלי. גם בשנת 2012 יש אפשרות להכיר גברים בלי פגישות עיוורות.

זו השקפת העולם שלי…

מישהו או מישהי מכם קוראים את מה שכתבתי ומתעצבנים. איך יכול להיות שהיא כל כך רוצה זוגיות ולא מוכנה לצאת לפגישות עיוורות. אני יודעת שאני מצמצמת את מקורות האהבה שלי בשמונים אחוזים אבל אני בחורה פטליסטית. אני לא עושה שום צעד בחיים שלא מסתדר עם ההשקפה שלי. אני לא יכולה לחיות עם בחור שפגשתי בפגישה עיוורת, פשוט לא יכולה. אני רוצה שזה יהיה טבעי וטהור. כמו סיפור האהבה של יעקב ורחל. ואם נידונתי להיות לבד אז אני מעדיפה להישאר לבד, ולא לעשות דברים בניגוד לעקרונות שלי.

הדשא של החברות הרווקות ירוק יותר

אני מדברת עם חברות רווקות כמוני, ואני שומעת סיפורים מזעזעים. הן שבעות מאכזבות. הן נפגשות עם גברים שהכירו באתרי הכרויות והן מגלות פנים שונות מאלה שהופיעו בכרטיס. חברים סידרו להם גברים והפער בין התיאור למציאות היה רחוק אלפי מייל. דודות שלהן סידרו להן קשישים, וחברות של אימא שלהן משוגעים. אינטואיציה היא כלי מאוד חשוב במציאת אהבה, היא עובדת רק במבט עיניים.

פלאי הטכנולוגיה

יש לי אייפון, כרטיס בפייסבוק ומסך טלוויזיה שטוח. ללא ספק אני בחורה טכנולוגית שאוהבת קידמה, עד חיי האהבה שלי. כי במציאות הווירטואלית שאנחנו חיים בה, אני חושבת שבתחום האהבה, הרגש החזק והעצמתי ביותר, אין מקום להתקדמות טכנולוגית. אני מאמינה בדרך הטובה והישנה שבה גבר פוגש אישה, הם מגניבים מבטים, משהו נרקם בעיניים ומתחיל ניצוץ האהבה.

פחד קהל

אני חושבת שאני בחורה נאה, לא מכוערת ולא מלכת יופי. בגוף אני מלאה במקומות הנכונים, לא שמנה ולא רזה. ככה אני, באמצע. אני בטוחה שאני נראית הרבה יותר טוב כשמכירים אותי. אבל כשפוגשים מישהו פעם ראשונה, הרושם הראשוני הוא הקובע והוא מתבסס אך ורק על המראה החיצוני. ולמרות שאני נאה, ולא חסרת בטחון יותר מדי, אני מתה מפחד שאפגוש מישהו והוא יעשה אחורה פנה או סתם פרצוף מאוכזב כשהוא יראה אותי. גם אני לא רוצה לשפוט אף אחד רק על סמך המראה.

דרגו את הכתבה

תגיות: , , ,

קטגוריה: סיפורים

השאר תגובה

*